1. תלמוד בבלי, מסכת שבת לג ע"ב
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג.

2. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, רס על שבת לג ע"ב
רבי יוסי שתק . כשהולכת פעולה טובה ממקור שאינו הגון, אז אפילו אם לא נוכל להכחיש את הטוב היוצא מהפעולה, מ"מ הננו תמיד שרויים בפחד, שלא יתגבר הצד הרע של הנטיה הפנימית ויביא שואה ורעה הרבה יותר מהטוב היוצא ע"י הפעולה הטובה. ע"כ א"א למחות על הטוב והתועלת, אבל אי אפשר ג"כ לשמח, במה שהוא נעשה ע"י אותו הכח שמצד עצמו הוא כולו רע ועומד להשחית תבל ומלואה. ע"כ יסערו גלי הלב, ורגש ההכרה אל הטוב מעבר מזה עם הרגש של החזיון על כלל הרשעה שמתחזקת בכ"ז דוקא ע"י הטוב המורגש החיצוני מעבר מזה, [רגשות אלו] הנם נלחמים זה עם זה, עד שהלב נדחק ואי אפשר לו לדבר דבר, ע"כ ר' יוסי שתק.

3. ערפלי טוהר, עמ' קלב
בכל חטא ועון, בכל הריסה, בכל דעה כוזבת, יש ניצוץ של טוב ושל קדושה אידיאלית.. צדיקי הדורות... אותו הטוב הם מרחיבים (דולים ומצילים) בעבודת קדש המחשבית האצילית, שחלקים קלים ממנה מתגלים לפעמים במעשה...".

4. מסכת חגיגה, טו ע"א
ר' מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק.

5. פסחים נ ע"א
אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו "הטוב והמטיב".

6. אגרות הראיה א, אגרת שלב, עמ' שע
ושורש ישראל הוא קדוש וטוב מוכן לצדק ויושר, שהוא באמת דעת ד' בעולם. וזהו סוד " עני ורוכב על החמור " שאמרו בתק"ז שהוא דרא דעקבא דמשיחא, דהוא " טב מלגאו וביש מלבר ", סוד "כלו הפך לבן - טהור", וחמור אע"פ שיש בו סמני טומאה יותר משאר בהמות טמאות, שמהן נמצאות שיש להן סמן-טהרה אחד, מ"מ יש בתוכיותו קדושה, שהרי הוא קדוש בבכורה, אלא שהיא גנוזה ומוסתרת מאד, וסופה להגלות ע"י העילוי של פדיון. ואלה הם דברים, שא"א לבארם בכל עמקם כי אם מפה לאוזן בשעת רצון המוכשרת ליושבים לפני ד' .

7. אורות, עמ' פו- אורו של משיח יבסס את הוודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל ... אז תבוא ההכרה שטוב להודות לד' על הרעה כמו על הטובה, וגם ברוחניות....

8. הראי"ה קוק, אגרות הראיה א, סימן מד
ועם כל המרחב המתפשט והולך היא באה בבטחה אל אוצר החיים הפרטי של ישראל, ששם היא מוצאת כל, כל גרעיני הצמיחה לאושר ולחיים, עד שאינה צריכה להמית מאומה, היא מהפכת את הכל לאור, חשיכא לנהורא, ומרירו למתיקא, זאת התורה חתים רב מתיבתא בהיכלא דמשיחא (בהק' הזוהר). אבל אנכי רק מאמרים כתבתי, רק הערות קלות, דלות וקטנות, שיועילו רק להעיר לב חכמים אנשי סגולה, והתעוררות הלב תביא את פריה, היא צריכה להיות מתחלת בהכרזתה הכבירה דוקא באר"י . זאת היא משאת נפשי ותקותי. והטוב שבמטריאליזמוס ההיסתורי יעמוד בעצמו לימיננו, כשנברר בבטחה איך שאי אפשר שתתקיים כשיטה קבועה, ישנה או מחודשת, עם כל ענפיה ושריגיה, כ"א צריכה היא זימור וניכוש, צירוף וזיכוך, והחלק הטוב שבה יהיה לעולם, ככל טוב, מתאים עם אורם של ישראל, עוזם ונצחם.

9. הראי"ה קוק, אגרות הראיה א, סימן שכח
הישיבה מוכרחת היא להברא, בשביל הרמת ערכו של הישוב החדש והגדלת חבתו ברבת בני עמנו. הישוב הזה אינו יכול כעת להתמזג עדיין עם הישוב הישן אם לא ע"י מעבר כזה, שיוכל לספוג ממנו את הטוב שבו ולהשפיע עליו ג"כ מזה.

10. אגרות הראיה ב, סימן תקמא, עמ' קעא-אפשר לנו לזוז ממקומנו לקראת האויב בלא אותו הכח המוסרי העליון, זאת היא האמרה "כללות האומה", ישראל כולו. אסור לנו להפריד ולפרר, אסור לנו לומר: "זהו שלנו ואנו דואגים עליו, וזהו לא שלנו". כשנעסוק לפעמים בפרטים בודאי נפלה בין איש לאיש ובין סיעה לסיעה לפי ערכם, אבל כשאנו מתרשמים אל התוכן היסודי כולל הכל, אין אנו רשאים להבדיל בו בין טובים לרעים, ועל דעת המקום ועל דעת הקהל הננו מוכרחים להתפלל עם העברינים ג"כ, ותקות-לבבנו צריכה להיות מקפת את הכל, את הכלל כולו, ובכל ערכיה "להתפלל עם העברינים" אני אומר, אך לא להתחשב עם דעותיהם העבריניות, לא להזמינם במחיצותינו בתור פועלים ומנהיגים, אבל להתפלל, כלומר: לדרוש בלב ונפש את שלום הכלל כולו וישועתו במובן היותר רחב, והכלל כולל את הכל.

11. ערפלי טוהר, עמ' מט-החידוש המוחלט (שאירע בעת בריאת העולם)... מבסס את המחשבה האידיאלית, שאין מצוי-אמת כי אם הטוב הגמור . ואם כן, אין צורך בגירוש הרע, כי אם בהרמה מחשבית ורצונית...".

12. גנזי ראיה, ג- גאולה ומלכות, "השגות על חוברת 'אור לישרים'" של הרב אדלר (שיצא לאור בתר"ס), עמ' 78- 82
וכמו כן אפיקורסותו של מל"ל אינה שייכת לחיבת ציון, רק שיש אפשרי לכופר להיות ג"כ ציוני או לאומי, כמו שיש יכולת לכופר להיות זהיר בכל המצות שבין אדם לחבירו מפני השכל והנימוס, וכי בשביל זה נעזוב אותן אנחנו, ואנחנו נעשה אותן מפני דבר ד'... אל תמהרו לבטל מצוה גדולה בשביל שהחזיקו בה גם כופרים.... מה שהרבה בנים שבים לעמנו ע"י הציונות ... כל מין שלמות והצלחה, בין כללית בן פרטית, דרושה ההשתדלות ... הקב"ה עושה שליחותו ע"י כל מה שברא בעולמו... הלאומיות לא הוא חדשה [... וכי כל הסיפורים שבתנ"ך מגבורות מלכינו, שופטנו, אינם לאומיות מלאה?!]... כי מי לא ידע שאהבת כלל ישראל הוא דבר טוב וחובה רבה... ולא כן עשה הרמב"ם ז"ל שאפילו מדברי חכמי אוה"ע הכופרים לקח הדברים הטובים... מצות ישוב ארץ ישראל ... וכי תשועת ישראל... אין בכללה ג"כ כל התורה כולה וכל המצות(?!) ...הרוח הלאומי ... הוא רוח טבעי ומתוקן, כמו שאהבת הבנים תקועה בטבע בלב האבות, אין צורך על זה מצוה מה"ת... (הוא היפך הריפורמה שרוצים) להתפאר בשם ישראל ולא להתכחש בו...