1. אורות הקודש, חלק ב, עמ' תלט, הבדלה והכללה - כח
א. שני קוים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, קו המבדיל, וקו המחבר...
ב. בהדרכת הכלל באה במקומה הבדלה כתתית, הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו. בזמנים המאוחרים, הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים, ובהרחבה יותר קדומה, הבדלת האדם מכל הבהמה והחיה, על ידי הגדרה של חלקים מיוחדים, תורות ומשאת נפש מיוחדות, שבהם עומד עולמו הפנימי האנושי, המתנשא למעלה למעלה.
ג. אבל בתוך עמקה של הבדלה זו התחברות והכללה גנוזות הן, כלולות הן בכללותה...
ד. וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשיכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים, בחיבורא, ושם גופיה איקרי שלום.

2. הראי"ה קוק, אדר היקר ועקבי הצאן/ מאמר "הדור"- עמ' קט
מפני מיעוט העבודה בתלמודם של יסודי הרגש והדעת שבמרחב התורה, - "הועם זהב ושונא הכתם הטוב" עד שנדמה לו שהכל הוא שפל הרבה מערכו.

3. ר"מ שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות ב, סימן תנז- שאלה: אם ללמוד תנ"ך בתלמוד תורה ["חדר"] לפני לימוד גמרא? לא נהגו כן, אף שמדינא ראוי להקדים ללמוד התנ"ך... והטעם דלימוד התנ"ך כפשוטו עלול לגשם ח"ו הנהגות הקב"ה עמנו... ועלול ח"ו להזיק אם ילמדו מעשי אבותינו שבתנ"ך שעלולים ח"ו לגשם הדברים ולא יודעים שעטוף בהרבה סודות הגנוזים בכתבי קודש... ולכן לדעתי... ויניח בניו ללמוד באופן המקובל...

4. תוספתא מסכת עבודה זרה ד, ג (או ה, ב)
ישרה אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גוים ולא בחוצה לארץ ואפילו בעיר שכולה ישראל מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה.

5. ר' יעקב עמדין (היעב"ץ), סידור בית אל, עמ' יד
ובאמת היא תמיהא קיימת על ישראל קדושים. בכל מקום הם הקפידו על עצמן בכמה דקדוקי מצות שהחזיקו בהם מדקדקים בהם ביותר מפזרים ממון רב וטורחים מאד לקיימן בשלימות האפשרי. ומדוע מזלזלין ומתעצלין במצוה החביבה הזאת, יתד שכל התורה תלויה בו?!

6. אור החיים הקדוש, סוף פרשת נצבים
ולדבקה בו וזה הוא עצמו החיים בעה"ז ואורך ימים לעה"ב... ודבר זה ג"כ הוא מהשגת השלימות כי ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה. צא ולמד ממאמרם ז"ל שכל ההולך בה ד' אמות יש לו חלק לעולם הבא שכלו חיים.

7. הראי"ה קוק, אורות המלחמה ב- אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, – והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדלת-קדש... כשאנו מתבוננים אליהם, הננו בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל-כך שוקקים לה, משתוקקים לאמוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח-גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם.

8. הרב יששכר טייכטל, אם הבנים שמחה / הקדמה, עמ' כא
ואודה על האמת ואזכיר את חטאי, שגם בעיני היה לנמאס המפעל הזה של בנין הארץ, מחמת ששמעתי כן מהרבה חרדים סתם, ונשרש בלבי כך ולא התעניינתי בזה כלל כי טרוד הייתי בגירסא בלימוד תלמידים ולחבר חיבורים בגפ"ת ובשו"ת... ורק אחר שלקינו בגלות החל הזה עיינתי בהלכה זו והאיר ה' עיני שטעות היתה בידי וביד אשר התנגדו לזה. ואני מודה ואומר, כמו שמצינו בש"ס מרבא ומכמה גדולי חכמינו ז"ל, שהודו ואמרו: דברים שאמרתי לכם - טעות היו בידי, ומודים דרבנן היינו שבחייהו.

9. אם הבנים שמחה, הקדמה, עמ' לא
וכעת, שהגיעו לנו ימים שאין בהם חפץ, נטרד מוחי מצרת הדור מלהעמיק בהלכות קבועות כדרכי מעודי... כי ע"י סערת הגלות שתקפה עלינו נתבטלה הישיבה מבית מדרשי... ונשארתי לבדי מתבודד במחשבתי על חורבן ישראל וחורבן הקהילות שנעשה בימינו, על מה עשה ה' ככה, ומה חרי האף הגדול הזה, ונתתי לבי לתור ולחקור בקורות ימי חיי עמנו, אשר ניתן בבור שְׁאוֹן הגליות וההשמדות בארצות העמים זה כאלפים שנה. ואם כי מעולם לא עסקתי בשאלות כאלו, כי מעודי מימי נעורי שתול הייתי בבית אלקים, והייתי טמון וחבוי בד' אמות של הלכה, וה' יתברך זכני ללמוד וללמד ולחבר חיבורים אשר נתקבלו בעולם וגדולי הדור שבחוהו ב"ה... ומעולם לא לקחתי לי פנאי להתעניין בענינים הנוגעים לשאלת החיים של כלל אומתינו הקדושה, כי היא מצוה שאפשר שתעשה ע"י אחרים...

10. אם הבנים שמחה, הקדמה, עמ' לז- ובאמת, תנועה זו דעלייה, לעלות ולשוב לארץ ישראל, לאו חדשה היא, וכבר נתעוררו בה גדולי וצדיקי עולם לפני שנים קדמוניות... אך יען שהיתה אז תקופת החירות לישראל, והיו יושבים בארצות הגולה בשלום ובשלוה, לא הטו אוזן לדבריהם הנאמרים בשלהבת יה... לא הלכו עמו, רק העניים והמדוכאים עלו עמו. ועיין בסדר הדורות שהביא בשם רבנו הסמ"ע, שראה בספר "מעשה נסים" לרבנו אליעזר מגרמיזא בעל "הרוקח", דעזרא שלח אגרות לכל ערי הגולה שיעלו אתו לארץ ישראל, ובא מכתב כזה גם למדינת אשכנז לעיר ווארמס שדרו שם ישראל, והשיבו: "שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה בירושלים הקטנה", כי היו חשובים מאד בעיני השרים והערלים, והיו עשירים גדולים וישבו שם בשלום ושלוה. והביא שם בשם הסמ"ע, שעל כן שכיחים גזירות גדולות וקשות בארץ אשכנז ובקהילת ווירמיזא יותר משאר הקהילות... וכן היה תמיד, מתוך שלות ישראל בארצות הגולה לא רצו לשמוע מעַלִיָּת ארץ ישראל.

11. אם הבנים שמחה, עמ' קסז-קסח- עוד כתב שם ה"מגיד מישרים", דמשום זה בחר רק בגדולי תורה ולא בנשיאים של חנוכת המזבח, משום חשש שימעלו בשליחותם. ואעפ"כ לא הועיל משה בזה, ואף שהיו הגדולים ביותר בתורה - מעלו בשליחותם, וכמבואר בזהר הקדוש ובשל"ה - משום נגיעת עצמם, שהיו יראים ואמרו: במדבר ראויין הם להיות נשיאים, וכשיכנסו לארץ - יעשו נשיאים אחרים, עיי"ש. וזה יהיה למוסר השכל, דאף היותר גדול בתורה ובצדקות לא יאמין לעצמו כשמתנגד לתנועת בנין הארץ, שרק לשם שמים הוא מתכוון, כי ודאי אינו יותר גדול בתורה ובצדקות מהנשיאים ששלח משה, ואעפ"כ מעלו בשליחותם מנגיעת עצמם. ודוק והפוך בזה, ותראה כי האמת כך, וד"ל.

12. אם הבנים שמחה / הקדמה, עמ' יז-
... והוא היה הראשון שיסד קולוניא פתח תקוה... אך בעוה"ר לא מצאו דבריו אוזן קשבת, ודבריו היו פורחים באויר ולא מצאו מקום לנוח בלבות אחינו בני ישראל, כי החרדים אחזו בפלך השתיקה והדומיה, ובמידת שב ואל תעשה עדיף כנודע ממדתם בזה מאז.

13. הרי"ד סולובייצ'יק - אגרת לרבנית מרים שילה- "אני מודה לה על דבריה, ואני מקבל את תוכחתה ברצון. אמנם חטאתי לארץ הקודש. הנני בין המפגרים. מובן, שהרבה גורמים בלתי תלויים בי עיכבוני. בכל זאת איני מבקש אמתלא, ואין אני מלמד סנגוריא על עצמי. אשמתי, והקולר תלוי בצוארי".