1. מסכת שבת לג ע"ב
ת"ר אסכרה באה לעולם על המעשר. ר' אלעזר ב"ר יוסי אומר על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא ריב"ל מאי קרא, "והמלך ישמח בא-להים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר" (תהלים סג).

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, רמו, על
א. כשם שהאדם יש לו צרכים חומריים רבים, מ"מ הכח הכללי העומד בראש לכל עניניו ועוזרו להטביע על חייו אותה הצורה האנושית הראויה לו הוא כח הדיבור הרוחני , הבא דוקא מצד מעלתו העליונה, כן הוא בכללות האדם, והאומה הישראלית בפרטה שהיא נזקקת לאותם החלקים משפיעי הרוחניות שבה, וזה הוא יסוד קדושת המעשר למען יוכלו עמוד בני שבט לוי על משמרת הקודש.

ב. אמנם ישנה השפעה בלתי מורגשת , השפעה סגולית, היא מיוחדת ביחוד לכהנים המקודשים, שגם בעבודות שהן דבר שבחשאי, כקטורת, הם עושים רב טוב לבית ישראל. וע"פ הערך הפנימי של בחירי אנשי הסגולה היותר רמים, מתעלה העם ומתקדש, זאת היא קדושת התרומה המיוחדת לכהנים, אבל לא תצא ההשפעה הסגולית היותר עליונה להתחבר אל העם, עם הכלל כולו, כי אם ע"י ההתחברות הגלויה של ההשפעה הגלויה הבאה מפעולות ומדיבורים כאלה הנשמעים ונקנים בלב כל הגוי כולו.

ג. מניעת ההכרה של צורך ההשפעה הרוחנית הגלויה , היא מביאה את כל היסוד לידי התמוטטות. כי הסגולה הרוחנית העליונה, שהיא אמנם מוכנת בכחה לנטל ולנשא את כל הקרב אליה, וגדולה שימושה יותר מלימודה, אבל רק בזה תמצא מקום, כשיעזרו להבנתה הכללית והרשמת העליוניות והדעה הגדולה שבה ע"י הכשר של השפעה גלויה, שהיא דוגמת עבודת הלויים.

ד. כמו במקדש כן בתורה, בן לוי שומר מבחוץ . ע"כ דוקא בעון המעשרות פגיעת הלויים, בעלי הקול, המשפיעים הגלויים של הדיבור וההוראה, של הלימוד והידיעה, הנערכת לכל לב כפי מה שיכול לשמוע, נמצא הליקוי הדומה לליקוי האסכרה ביחש הגוף כולו, המעכב את ההשפעה הרוחנית של הדיבור הגלוי הכללי.

ה. הקצוות מתאחדים , והמניעה של הכרת כח הכבוד והתועלת שיש בהשפעת הדיבור הגלוי לטובה מאבד[ת] את ציור הרוממות הראוי לכללות הדיבור, עד שכח הרע שלו בהיותו מתקלקל ג"כ לא יוכל להיות מוחש ומורגש. ע"כ עון מעשרות כורך עמדו בתור מסובב מוכרח ג"כ את עון לשה"ר , והטוב והרע השקולים וכרוכים יחד כל אחד לערכו מתבחנים זה ע"י זה.

ו. "והמלך ישמח באלהים", השמחה הפנימית הבאה מהסתכלות והשפעה רוחנית כמוסה עליונה, מביאה להחיות את ההשפעה הגלויה , " יתהלל כל הנשבע בו". מהכרת הערך של הדיבור הטוב ע"י התפתחות השפעתו והכרת הטוב הנגרם על ידו, וממילא יציץ ציץ הכרת השפלות של השלילה הבאה מחסרון ההכרה של גבורת הדיבור ופעולתו במציאות.

ז. "כי יסכר פי דוברי שקר", והסכרון הזה ירומם במצב עינוייו את רגש רוממות הדיבור , בהסירו ממנו את סבתו הדמיונית שהשפלתו מכבודו באה ממנה. וממילא ידע האדם, והגוי כולו יחד, לכבד את מוצא שפתיו וליקר את הערך של ההשפעה הרוחנית בכללה כראוי לה.

3. רמב"ם, הל' כלי המקדש, פרק ג
הל' ב- עבודה שלהן [הלויים] היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו; ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר "ושירת, בשם ה' אלוהיו--ככל אחיו, הלויים" דברים יח,ז)--איזה הוא שירות שהוא בשם ה', הוי אומר זו שירה.
הל' ג- ומתי אומרין השירה: על כל עולות הציבור החובה...
הל' ז - אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה הא כיצד חמש ללמוד ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו.
הל' ח- זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום ואינו מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים:
הל' י - וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר, שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו) "במדבר ד,מט).

4. בראשית ב, ז
וייצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה .

5. תרגום:... וְנָפַח בִּנְחוֹרוֹהִי נִשְׁמָתָא דְחַיֵי וַהֲוָת נִשְׁמָתָא בְּגוּפָא דְאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא...

6. משלי יח, יא-מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה.