1. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, רמה, על לג ע"א
"סימן ללשון הרע, אסכרה".
א. אם האדם מצייר לעצמו יפה כמה גדולה היא פעולת הלשון וכמה עצמו הריסותיה בצאתה אל הפועל, אז יתעוררו כחותיו לשוב מני און ולא ישלח לשונו לדבר דברי רע.

ב. אמנם יפול האדם פעמים רבות בפח הכשלון מפני הציור של קלות הדיבור, שלא יוכל לצייר בנפשו איך פעולה שהיא כ"כ קלה ואינה צריכה לאומץ והתאזרות מצד האדם, תחולל כ"כ נפלאות משחיתות.

ג. ע"כ הדבר המסיר את ההכשר של זה הציור המשובש, הוא המעמד הגופני שעל ידו האדם מרגיש כמה הדיבור הוא מעשה גדול, ושלולא חסד עליון עליו, מפני התעודות הטובות התדיריות שהוא צריך לתקנן בכל עת ובכל שעה, היה באמת ראוי שיהיה הדיבור מהעבודות היותר כבדות. אמנם כ"כ גדול הוא צד הטוב התדירי של הדיבורים הטובים הבאים מכח הטוב של בנ"א, עד שהוצרך לידי אותה ההקלה הנפלאה, למרות ריבוי פעולותיו הנמשכות ממנו.

ד. ע"כ למחיקת ההכשר של מניעת הכרת ערך הדיבור, מוכנת היא המחלה המסברת את הקול ומכבדת את הדיבור, להעיר את הצד העליון והחשוב שיש בדיבור, שראוי לכל לב נבון להרגישו יפה, לולא קלות התנועה ומהירות הגעתו שעצרו בעד התפתחות ציור הכבוד הראוי להנתן להדיבור, כדי לתמוך בו את החפץ המוסרי הנעלה של נצירת לשונו מרע. סימן ללה"ר אסכרה.

2. משלי יח, יא
מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה.

3. ויקרא רבה לג, א
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכַּר לַעֲמִיתֶךָ [אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו]" הה"ד (משלי יח, כא): "מות וחיים ביד לשון" תרגום עקילס מיצטרא מוכירין מות מכאן וחיים מכאן.
בר סירא אמר היתה לפניו גחלת ונפח בה וביערה רקק בה וכבת.
א"ר ינאי היה ככר טבול אכלו עד שלא עישרו מות ביד לשון עישרו ואכלו חיים ביד לשון.
אמר ר' חייא בר אבא היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרה מות ביד לשון עישרה ואכלה חיים ביד לשון.
אמר רבן שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא נפק זבן ליה לישן א"ל פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא נפק זבן ליה לישן א"ל מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לישן וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לישן א"ל מינה טבתא ומינה בישתא כד הוה טב לית טבה מיניה וכד ביש לית ביש מיניה.
רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים אמר להם דעו מה אתם עושין כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים כך יהיה לשונכם כך אלו לאלו.

4. אורות הקודש ג, עמ' רפז2
"הצעקה"
ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אש המערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה.

5. שם, עמ' רפג - שטף הדבור - יט -האדם יכול לדעת את מעמדו הרוחני על פי הבהירות של הדיבור שלו. מה שהאור הנשמתי יותר חי בקרבו, כפי אותה המדה יחוש, איך כל דיבור ודיבור שלו יוצא כחץ, וכשטף מים חיים, ואיך שהוא בא ונמשך ממקור חיים, ופועל את פעולתו בעולם. מובן שהאיכות הפרטית של הפעולה של הדיבור תשוער על פי המדה הפרטית של העילוי הנשמתי, כל חד וחד לפום דרגיה.

6. שם, עמ' רעט2
הבורחים מדברים בטלים - טו
הדברים הבטלים יונקים את חיותם מרוח חלש ורפה, מרוח מדולדל ומותהה, וכשמדברים אותם מעלים את הרוח העכור והמכוער הזה, ומזהמים בו את הנפש, ואויר העולם מתאפל.

7. שם, עמ' רפג2
כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך.
ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת.

8. שם, עמ' רפד
אור ישר בדבור ובמעשה - כ
א. הסדר הראוי הוא שיתמלא הרוח מחשבות והרגשות , ומה שאין הרעיון הפנימי יכול לשאת מוכרח הוא להתפרץ החוצה, בצורה של דיבורים , והם הם יסודי התפלות וההודאות, הלימודים והקריאות . ולמה שאין מספיק ערך זה של ההתגלות הדיבורית, מפני רוב שטף אורו, מוכרח הוא להתגלם במעשים , האומרים ברמיזתם, ופועלים בעצמותם, את כל התוכן הרעיוני של הרגשות והמחשבות הנעלות, כשהמעמד עומד על צורה כזאת העולם מתוקן, ואור ישר שופע על הכל.
ב. בפגימתה של התכונה העולמית צריכים להמציא את התוכן מלמטה למעלה. המעשים מעוררים את הערך הדיבורי, והדיבורים את הרעיונות, האור מתעלה בכבדות, ונעזר הוא לפעמים על ידי מה שבאמצע מהלכו יתעורר הרעיון בפתע פתאום, עד כדי הופעה של שילוח אור ישר ממקורו לשטף אוצר ההגה הדיבורי, וממנו לההתעוררות המעשית , או נעשה הדבר ממוזג, ותפארת וחדוה מתגלים, במקדש קודש.

9. אורות הקודש / חלק ג - מוסר הקודש / עמוד רפח /
הדבור והמחשבה בארץ ישראל - כד
א. בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה , ובארץ ישראל הערך של הדיבור , ובבית המקדש הערך של המחשבה . מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים, שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף שהן שוממין.
ב. ובחוץ לארץ מתגלות התנוצצות קטנות של אלו הערכים, הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא, מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבנין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבנין בית המקדש, הקשורה בלבן של ישראל.
ג. לכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו. על כן נסמכו שאלות, פלפלת בחכמה.

10. אורות הקודש / חלק ג - מוסר הקודש / עמוד רפה 2- כשנשמתו של אדם מתעלה הרי הוא מרגיש ביותר את הגבורה העצומה של כח הדיבור , ויודע באמת את הערך הגדול של כל דיבור שלו, את ערך תפלתו וברכותיו, את ערך תורתו, וכל שיחותיו , ואת הערך של כל הדיבור הכללי הוא צופה, וחש הוא את תנועת העולם, ותסיסתו הגדולה, שהדיבור פועל.