- Sections
- Torah Portion and Tanach
- Vayera
The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones
בציווי על ברית המילה מופיעה המילה "ברית" לא פחות משלוש-עשרה פעמים. מכאן דרש רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת" (נדרים לא ע"ב. ראה רמב"ם הלכות מילה פרק ג הלכה ט ותוס' שם). אפשר ששלוש-עשרה הבריתות מכוונות אותנו לשים לב לשלושה-עשר דברים שהתורה מזכירה בהם את הברית שנכרתה בינינו לבין הקב"ה.
א. אהבה בינינו לבין ה' יתברך – וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ
הדבר הראשון הוא הברית על האהבה שבינינו לבין ה'. כך מפרש רש"י את המילים הפותחות את פרשת המילה: "וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ" – "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו" (בראשית יז – רש"י). כדוגמת ברית נישואין בין איש לאשתו, שבנויה על אהבה, כך הקשר של הקב"ה לעם ישראל בנוי על האהבה. "וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד" (ירמיהו לא). אהבה הדדית, כשם שאנחנו מזכירים לעצמנו כל יום בקריאת שמע. אחר כך באים פרטי ההתחייבויות שונות.
ב. קיום עם ישראל לדורות – וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד
הדבר השני שעליו הברית הוא קיום העם בכל תלאות הדרך. כך נאמר לאברהם: בברית בין הבתרים: "הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ". גם בעקידה ה' חוזר ואומר לו: "כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו". גם בברית המילה נאמר: "וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (630)
הרב שמואל אליהו
263 - אל תראו, הגיע זמן גאולתכם
264 - אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר
265 - וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ
Load More
ג. ירושת ארץ ישראל כולה – וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י
הברית על הארץ היא הלב של ברית בין הבתרים: "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת" (בראשית טו יח). ירושת עשר העממים שמוזכרים שם תתקיים רק בימות המשיח, כי בימי משה ירשנו ארץ של שבעה עממים בלבד ואנו מצפים לקיום הברית כולה.
אנחנו מזכירים את הברית הזאת פעמיים בתפילה. האחת בתחילה, ב"הודו": "זִכְר֤וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר: אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ אֶת־אַבְרָהָ֔ם וּשְׁבוּעָת֖וֹ לְיִצְחָֽק: וַיַּעֲמִידֶ֤הָ לְיַעֲקֹב֙ לְחֹ֔ק לְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: לֵאמֹ֗ר לְךָ֙ אֶתֵּ֣ן אֶֽרֶץ־כְּנָ֔עַן חֶ֖בֶל נַחֲלַתְכֶֽם" (דברי הימים א טז. תהילים קה). פעם שנייה ב"ויברך דוד": "וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה" (נחמיה ט ז).
חשוב מאוד לדעת כי ירושת הארץ בימינו היא לא תוצאה של פעולה של הרצל או של הסוכנות. היא כולה קיום הברית שאלוקים כרת עם האבות, וכל מי שמסייע יבוא וייטול שכרו. וחשוב מאוד לדעת כי כל מי שמתכחש לזכותנו על ארץ ישראל אינו בר פלוגתא פוליטי, הוא פשוט מתכחש לברית ה' ולשבועת ה'. גם מי שחושב כי ירושת הארץ לכל גבולותיה לא אפשרית, מזלזל ביכולת ה' וכביכול אומר: "מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת ה' לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם" (במדבר יד).
ד. קיום התורה לדורות – לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙
אחד הדברים המרכזיים שעליהם נכרתה ברית היא התורה. לכן קיבלנו את הלוחות, שנקראו "לוחות הברית", שנמצאים בארון הברית. אנו מזכירים לעצמנו כל יום את השבועה הזאת במילים של ישעיהו (נט): " וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר ה' רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר ה' מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם". לומר לנו כי למרות כל המאמצים של היוונים להעביר אותנו על דתנו, למרות האמצעים הדרקוניים והאכזריים של הנוצרים באינקוויזיציה, למרות האכזריות הנוראה של סטלין שניסה לטשטש את זהותנו כעם – אנחנו עם התורה והתורה אתנו.
גם המאמצים שעשו ירבעם בן נבט וחבריו מעם ישראל, אחאב ועמרי, מנשה וכל מלכי ישראל שכפרו באלוקים – כל אלה לא עזרו להם. בסופו של דבר עם ישראל חזר אל ה'. וזה פלא מופלא שאין כדוגמתו. פלא של קיום הברית האלוקית למרות כל המפריעים הגדולים. "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו" (שבת דף קלח ע"ב).
ה. הפצת התורה בעולם כולו – וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם
חלק מהברית שאלוקים כרת עם אברהם במעמד ברית המילה הוא הברית להפיץ את התורה בכל העולם. וכן נאמר שם: "אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ". כך נאמר גם על שרה: "וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ".
הציווי הזה הוא בסיסי כל כך, עד שאלוקים אומר אותו לאברהם בתחילת הדרך: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (יב) גם בברית המילה, גם בעקידה. "וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ" (כב יח). גם ליצחק נאמרו הדברים: "וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ" (כו ד). גם ליעקב אבינו: "וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ" (כח יד).
ישעיהו (מב) מזכיר את הברית הזאת: "אֲנִ֧י ה' קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם: לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ". הנביא יחזקאל (לז) מסביר כי הברית הזאת מתקיימת בעיקר בבית המקדש - המרכז הרוחני שאליו מתרכזים כל האומות: "וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם: וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹק֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם: וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י ה' מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם".
ו. ה' לנו לאלוקים – לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ
אחד הדברים הנוספים שנכרתה עליהם ברית ומתקיימים רק בארץ ישראל, ובעיקר בבית המקדש, הוא הנוכחות האלוקית בתוכנו: "וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ". כדי שנוכל לקיים את הברית הזאת עלינו לרשת את ארץ ישראל: "וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹקִֽים". כן אומרת הגמרא: "ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים'" (וראה עוד ירמיהו יא).
המשמעות של "להיות לנו לאלוקים" מתבררת בהר הכרמל, בשעה שאליהו הנביא מראה לכל העם שכוחות הטבע נשלטים על-ידי בורא העולם. כשהם חוטאים יש בצורת, וכשהוא מתפלל והם מתחילים להתעורר בתשובה – הגשמים באים. על כן קורא שם כל העם בקול גדול: "ה' הוא האלוקים. ה' הוא האלוקים".
המשמעות היותר גבוהה של הציווי הזה מתבררת בפרשת "תצווה" (שמות כט), שם נאמר כי עבודת המקדש נועדה להרבות נבואה בישראל. "עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י ה' אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם: וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי". לכן המשכן נקרא "אוהל מועד" - מקום התוועדות ישראל עם ה'. וזו בדיוק המטרה של יציאת מצרים להיות לנו לאלוקים: "וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹקִֽים: וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י ה' אֱלֹ֣קֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיהֶֽם" (את היסוד הזה אנו מזכירים לעצמנו בסוף כל קריאת שמע: "אֲנִ֞י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִ֑ים אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם" - במדבר טו).
ז. כהונה לזרעו של אהרון – בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י ה' לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ
המילה "ברית" נאמרה גם על עבודת הכוהנים בבית המקדש. כך נאמר לכוהנים אחרי הערעור של קרח: "כֹּ֣ל׀ תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לַֽה' נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י ה' לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ" (במדבר יח יט). כך נאמר גם לפנחס אחריהם: "לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם: וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם" (במדבר כה יב).
כמו בכל הנושאים שקשורים לברית, גם בנושא הזה יש הדדיות, ובני לוי צריכים לקיים את חלקם בברית. כך אומר הנביא מלאכי (ב): " וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת". בכלל הברית הזאת העבודה במקדש ולימוד בני ישראל תורה ויראת שמים. הכוהנים בימי מלאכי לא מילאו את תפקידם, והוא מוכיח אותם: "וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת: וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה".
ח. מלכות בית דוד – כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי
גם על המלוכה של בית דוד נכרתה ברית: "כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי: עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה" (תהלים פט). כמו כל ברית – גם הברית הזאת קיימת לנצח: "לְ֭עוֹלָ֗ם אֶשְׁמָר־ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ: וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם". ולכן המחיר של הברית הזו הוא יקר, כי אם הם לא שומעים בקול ה', אלוקים מלקה אותם עד שיחזרו לדרך הישר.
"אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן: אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֹתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ: וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֹנָֽם: וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי: לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה: אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב: זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי: כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה". את קיום הברית הזו ראינו בהיסטוריה של מלכות בית דוד (ראה עוד ירמיהו לג).
ט. כפרת עוונות בני ישראל – הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת
כמו שקורה למלכי בית דוד שחוטאים, כך גם קורה עם בני ישראל. כשהם חוטאים בעגל, משה שובר את הלוחות ומייסר אותם. כשהם חוטאים בחטא המרגלים, הם נשארים ארבעים שנה במדבר. אלוקים מנקה ומצרף אותם עד שיגיעו לתפקידם. הוא לא זונח את עם ישראל, כי יש לו ברית עם האבות, אבל צריך לצרף ולנקות אותם ואת חטאם, ולצורך התיקון הזה באה הגלות – "חרב נוקמת נקם ברית". כך מתאר להם משה את העתיד: "וְאָֽמְרוּ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה ה' כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה: וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֲשֶׁר֙ כָּרַ֣ת עִמָּ֔ם בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (דברים לד. וראה שמות רבה כי תשא פרשה מד). על כן אומר הקב"ה למשה אחרי תפילתו, שאחרי התיקון עם ישראל יראה נפלאות לכל העולם: "וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה ה' כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ". הברית הזאת היא ברית על קיום ייעוד כל הדורות.
חכמינו בגמרא (ראש השנה יז ע"ב) למדו שהברית הזאת היא ברית לדורות. "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". עוד שם בגמרא: "אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית".
כן אומר גם הנביא מיכה (ז) על הגאולה: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". כן אומר גם הנביא יחזקאל (לו): "וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם: וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר: וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם".
י. ברית על קיום העולם – וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד
הברית העשירית היא למעשה הברית הראשונה, הברית על קיום העולם. היא נכרתה בימי נח אחרי המבול: "וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ" (בראשית ט). והיא נשמרת על-ידי עם ישראל אחריו: "כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי" (ירמיהו לג כה).
יא. ברית המילה – זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ - הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר
נושא ההדדיות, כאמור, עובר כחוט השני בנושאים שקשורים לברית, והוא עולה גם מדברי הקב"ה לאברהם בפרשת ברית המילה: "וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם: זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר" (בראשית יז). ואע"פ שגם ישמעאל עושה שם את המילה, אומר הקב"ה: "ואת בריתי אקים את יצחק". וזה חלקנו בקיום הברית עם אלוקים. לכן אנו מברכים בברית המילה: "ברוך אתה ה' כורת הברית".
יב. ברית השבת - לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם
גם שמירת השבת היא חלקנו בקיום הברית עם אלוקים. כך אומרת התורה: "וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ" (שמות פרק לא). כך גם בקרבנות השבת: "בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י ה' תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם" (ויקרא כד ח).
על זה אומר הנביא ישעיהו (נו) כי שומרי השבת מחזיקים בברית ה': "כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר ה' לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי" – גם הגרים שישמרו שבת מחזיקים בברית הזאת – "וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל־ה' לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת־שֵׁ֣ם ה' לִהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כָּל־שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי". עליהם נאמר: "וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קָדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים".
יג. ברית התורה – וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה' נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע
קיום התורה על ידינו הוא גם חלק מקיום הברית. הרמב"ם מונה שלוש בריתות שנכרתו עם ישראל על קיום התורה. אחת היא הברית בהר סיני, הלא הוא הר חורב: "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה' נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע: וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת ה' עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה" (שמות כד ז. רמב"ם הלכות מילה ג ט). על כן הלוחות נקראים "לוחות הברית", והארון נקרא "ארון הברית". כי בנתינתם נכרתה הברית עם בני ישראל.
ובגמרא (גיטין ס ע"ב): א"ר יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: "כִּ֞י עַל־פִּ֣י׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־יִשְׂרָאֵֽל" (שמות לד). כן חזר ה' וכרת ברית עם אלה שנכנסו לארץ. שנאמר: "אֵלֶּה֩ דִבְרֵ֨י הַבְּרִ֜ית אֲֽשֶׁר־צִוָּ֧ה ה' אֶת־מֹשֶׁ֗ה לִכְרֹ֛ת אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב מִלְּבַ֣ד הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת אִתָּ֖ם בְּחֹרֵֽב" (דברים כח).
לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ (בלבד) כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת
כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים
התורה מדגישה כי הברית היא עם כל אחד ואחד מישראל. כך נאמר לישראל: "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים ה' ב'). ורש"י במקום מסביר כי לא את אבותינו בלבד כרת ה' ברית. כי בוודאי הוא כרת ברית עם האבות, אבל גם עם כל אחד מאתנו החיים פה היום.
כן נאמר בתחילת "ניצבים" כי ה' כורת אתנו ברית שכוללת את כל העם: "רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ". אין מי שנמצא בחוץ. הברית הזאת כוללת את כל הדורות של בני ישראל: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם" (דברים כט).
וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית
בימי יאשיהו המלך, שהיה חשש כי עם ישראל שכח את הברית הזאת, חזר המלך וכרת אותה עם ישראל: "וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־ה' וְכָל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכָל־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית ה': וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית׀ לִפְנֵ֣י ה' לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר ה' וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֹתָ֜יו וְאֶת־ עֵדְוֹתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית" (מלכים ב פרק כג). כך עושה גם נחמיה ומחתים את העם על שמירת הברית: "וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ" (נחמיה י').
יציאת מצרים – וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹקִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ
לברית הזאת, על כל שלושה-עשר חלקיה, יש ערך גדול מאוד. התורה מתארת את יציאת מצרים כפועל יוצא של ברית האבות שהתעוררה בעקבות הזעקה של עם ישראל: "וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹקִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה: וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹקִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹקִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב" (שמות ב כג. וראה עוד נחמיה ט).
ירושת הארץ - וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם
גם ירושת הארץ היא בזכות הברית הזאת: "וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ" (שמות ו ד). ואף שהתפילות שלנו ושמירת הברית מצדנו מאפשרות את קיום ברית האבות, התורה מזהירה כמה פעמים שלא נחשוב שהיא בצדקתנו אלא בזכות ברית האבות: "אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף ה' אֱלֹקֶ֨יךָ אֹתָ֥ם׀ מִלְּפָנֶיךָ֘ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי ה' לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה ה' מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ: לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע ה' לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב" (דברים ט ד).
הגאולה שלמה – וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ ה'
בסוף התוכחות אומרת התורה כי גם הגאולה העתידה היא בזכות ברית האבות. כך נאמר שם: "וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר" (ויקרא כו מב). כן אומר הנביא ישעיהו (נד): "בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ: בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ ה': כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־ בָּֽךְ: כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ ה' ".
כך אומר גם הנביא יחזקאל (טז נט): "וְזָכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִמוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם". כך אנחנו מזכירים כל יום בברכת ראשונה של תפילת י"ח: "וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת". והסביר רבנו יוסף חיים זיע"א שזו הברית והחסד שנשבע לאבותינו (בן איש חי בשלח י), ובזכותה הוא מביא לנו גאולה.
חידוש הברית בזמן הגאולה – אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר
הנביאים אומרים לנו דבר חשוב: דעו לכם כי חידוש הברית בימות המשיח יהיה באהבה גדולה – "אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר". לא בכפייה כלל. כן אומר ירמיהו הנביא (לא): "הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה: לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־ה': כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־ה' נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם: וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־ה' כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־ה' כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד".
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח ברחמים ובאהבה גדולה. ויבשרנו על כך אליהו הנביא מַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ (מלאכי ג א') בקרוב ממש, "וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם", אמן ואמן.
סיפור
מילה של מבוגר
סיפר הרב זצ"ל: כשהגיעו עולי רוסיה לארץ, לא כולם היו נימולים, כי בחו"ל לעתים היה אסור ליהודים לקיים מצוות בפרהסיה, ובפרט ברית מילה, ומלו אותם בארץ. כשהגיע הנימול העשרת-אלפים, היה רעש גדול גם בכלי התקשורת. היה שם עולה אחד מבוגר, ושאלו אותו איך הוא לא חושש מהכאבים, ואמר להם בהתרסה שהרבנים מכריחים אותו, וגם בלי זה הוא חייב, כי אחרת לא יסתכלו עליו מבחינה יהודית.
כלי התקשורת "חגגו" על דבריו כמוצאי שלל רב, וחיכו שיצא מהברית, כדי לעשות מזה מעדנים בתקשורת. והנה לפני שהוא נכנס אמרו לו לחכות בתור.
ביושבו בחוץ, הייתי שם, והסברתי לו כל הזמן על המעלה העצומה שבברית, ושבזכותה יזכה לעולם הבא ולתחיית המתים, וכי לא נגאלו אבותינו במצרים עד שנימולו, וכן לא זכו להיכנס לארץ עד שמל אותם "שוב" יהושע בן-נון. אדהכי והכי נכנס לברית.
כשיצא, עטו עליו אנשי התקשורת, ורצו לשמוע ממנו ב"שידור חי" כמה שזה גרוע, כי הרי הכינו אותו לזה. מששאלו אותו לדעתו, התחיל לשבח את העניין, וכמה שהוא זכה לעשות זאת, ודי לו אם הגיע לארץ בשביל זה ועוד, וכל העולם שומעים דרך אותו השידור את דבריו.
אז קראתי עליו "ועדיין עושים אותו בשמחה", שגם במצב כזה עושים אותו בשמחה.
ובאמת דבר זה הוא סנגוריה גדולה על עם ישראל, שהרי אמרו חכמינו שהתווכחו ישמעאל ויצחק על ברית המילה. אמר ישמעאל ליצחק שהוא גדול ממנו, כיוון שעשה ברית בן שלוש-עשרה שנים, והיה בדעתו ויכול למחות ולא מחה, לעומת יצחק שנימול בן שמונת ימים ולא היה יכול למחות והזכות היא לא שלו.
ובאמת העולים הללו מרוסיה שנימולים בגיל כל כך מבוגר הם סותמים פיות המקטרגים מבין הישמעאלים עלינו, שגם בגיל מבוגר אנחנו עושים ברית מילה, ולא רק בגיל שמונה ימים.
תשובה כהלכה
גזלן שלא מדעת. אם אין לי כרטיס לרכבת, האם מותר לי לעלות ואחר כך לקנות כרטיס ולקרוע אותו?
לא. זה נקרא "שואל שלא מדעת", ונחשב כמו גזלן.
כינוי של חיבה. האם נהגנו לחוש לצוואת רבי יהודה החסיד לגבי נשיאת אישה ששמה כשם האם?
לא נהגנו, רק צריכים ברכה, ולהיזהר לא לקרוא לאשה בשמה ליד האם, אלא בשם כינוי.
מעשר מוזיקלי. האם אפשר להפריש חלק ממעשרות המשכורת החודשית באופן חד-פעמי עבור אדם שצריך את הכסף להוצאת דיסק מוזיקלי?
רק אם הדיסק מקרב יהודים לתורה וכדומה.
המותר והאסור בימי ספירת העומר
הרב שמואל אליהו | אייר תש"ע
לֹא תַחְמֹד וְלֹא תִתְאַוֶּה
הרב שמואל אליהו | שבט התשע"ג
האור והקושי בדרך לגאולה
הרב שמואל אליהו | יא תמוז תשפ"ד
לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ
הרב שמואל אליהו | שבט תשע"ה
Laws of the Etrog
How to choose an Etrog
Rabbi Ido Yaakovi
The Days Between Yom Kippur and Sukkot
Rabbi Zalman Baruch Melamed | 5765
Days on Which Tachanun Is Not Recited
Chapter Twenty One-Part Three
Rabbi Eliezer Melamed | 5775
Sukkah Walls
Rabbi Yirmiyohu Kaganoff | Tishrei 8 5777
P'ninat Mishpat: What is Included in Costs of the Elevator?
based on ruling 82159 of the Eretz Hemdah-Gazit Rabbinical Courts
Beit Din Eretz Hemda - Gazit | Tishrei 5785
Daf Yomi Bava Basra Daf 108
R' Eli Stefansky | 9 Tishrei 5785
Daf Yomi Bava Basra Daf 107
R' Eli Stefansky | 8 Tishrei 5785
