תיקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי

א. בראש השנה, שהוא מצוי בכל שנה, תיקנו לתקוע בשופר של איל שהוא מצוי, ואילו ביום הכיפורים בשנת יובל, שאינו מצוי (אלא פעם בחמשים שנה), תיקנו לתקוע בשופר של יעל שאינו מצוי.@ חכמים תיקנו, שהבעל אוכל פירות מנכסי האשה, ותמורת הפירות שהוא אוכל, הוא חייב לפדותה מהשבי. כמו כן תיקנו, שתמורת זה שהבעל יורש את האשה, הוא חייב לקוברה. הסיבה שתיקנו זה תחת זה היא: כיון שאכילת הפירות של הבעל היא דבר מצוי, ופדיונה של האשה אף הוא דבר מצוי, שכן עשוי הוא להתרחש כמה פעמים. לעומת זה, זכות הירושה ומותה של האשה יכולים להזדמן לכל היותר פעם אחת בחיי שניהם, ולכן תיקנו זה כנגד זה.