כבוש כמבושל
|
מאכל שאסור באכילה - "איסור", ומאכל שמותר באכילה - "היתר" שנשרו יחד ב"דבר לח" - נוזל - לפי דעות מסויימות בכל סוג של נוזל, ולפי דעות אחרות בנוזל חריף כחומץ וכיו"ב - לפרק זמן מסויים, הרי הדבר נחשב כאילו נתבשלו יחד, וטעמו של האיסור נבלע בהיתר, ואוסרו.
מקור הדין
"אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח. כבוש הרי הוא כמבושל." - חולין דף צז ע"ב, ופסחים דף עו ע"א.
הדין מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קה.
זמן הכבישה וסוג הנוזלים שבהם התבצעה הכבישה
נחלקו הראשונים לגבי זמן הכבישה הדרוש ליצור תהליך של כבוש כמבושל, וסוג הנוזלים שיש בכוחם ליצור בליעה של טעם האיסור בהיתר.
יש שכתבו שכבוש במים למשך מעת לעת נחשב כמבושל[1].. ויש שכתבו שדווקא כבוש בדברים חריפים, שיש בהם הקהיית שיניים וחריפות - קיוהא - יכולים ליצור תהליך של כבוש כמבושלשגיאת ציטוט: חסר תג </ref>
סוגר בשביל תג <ref>
.
ויש שכתבו שנדרשת שרייה למשך שלשה ימים כדי ליצור תהליך של כבוש כמבושלשגיאת ציטוט: חסר תג </ref>
סוגר בשביל תג <ref>
ביטול בשישים בכבוש
- היתר שנכבש עם איסור, ויש בהיתר שישים כנגד האיסור, הרי שטעם האיסור בטל בהיתר, ואין ההיתר נאסר [2].
ראו גם
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ רא"ש בפרק בתרא דע"ז סימן יא כתב להוכיח מעכברא בשכרא שכבוש בשכר וחומץ יוצר תהליך של בישול, וכתב בשם ריצב"א שזמן השהייה צריך להיות מעת לעת כדי להחשב כמבושל, וראייתו ממה שאמרינן בחולין בשר בחלב חידוש הוא שגם חלב צונן מחשיב כבישול, בשרייה מעת לעת. ומדבריו עולה שאין הבדל בין שרייה בחומץ ושכר לבין שרייה בחלב (וה"ה שאר נוזלים), בשניהם כבוש כמבושל בשרייה של מעת לעת
- ↑ וזהו דבר חידוש, שאומרים כבוש כמבושל גם לקולא, שברור לנו שהכבישה מביאה טעם האיסור בכל ההיתר, ויכול כולו לבטלו, ולא אומרים שספק הוא עד כמה הכבישה מפזרת את הטעם. שאם היה ספק בדבר היינו אומרים שאין הכבישה יכולה ליצור ביטול בשישים.